בתחנה הישנה

כאשר נכנסים בשער הכניסה לגשר, עוברים ליד תחנת אוטובוס "אגד" ההיסטורית שהייתה פעילה בין השנים 1931 – 1948. בתחילת שנות ה-30, עם הקמת אגד, נפתח קו התחבורה חיפה – טבריה. אוטובוס "L3" היה היחיד שחצה את מעבר הגבול בין ארץ ישראל לממלכת ירדן בזמנו ומאחר וקיבוץ גשר ישב על גדות הירדן ובסמוך למעבר הגבול, הוצבה בגשר תחנת אוטובוס לקו זה. הנסיעה בקו בזמנו הייתה חווייתית במיוחד מאחר ומסלול הנסיעה עבר לא רק בנופים משתנים, אלא כלל גם פגישה עם תרנגולות, כלבים וכבשים שטיילו גם הם על הדרך.
עד למלחמת העצמאות, קו אוטובוס זה ורכבת העמק שימשו כדרכי התחבורה העיקריים באזור.

אוטובוס בתחנה, 1946

אוטובוס בתחנה, היום

במהלך מלחמת העצמאות, פוצצו כוחותינו במכוון את שלושת הגשרים ההיסטוריים בקיבוץ (הרומי, הטורקי והבריטי), כדי למנוע מכוחות האויב לעבור. בעקבות שינויי הגבולות מתום המלחמה, גשר היום נמצאת בנקודת קבע שונה מזו של גשר הישנה, וגם התחנה ושרידי האוטובוס המיתולוגיים נשארו בצד הירדני. עם חתימת הסכם השלום עם ירדן, התאפשר להכשיר את השטח שמעבר לגדר המערכת עבור מטיילים ובמהלך העבודות לפינוי המוקשים באזור, התגלתה התחנה, כשהיא חלודה ומפולחת מכדורים מימי המלחמה.

בשנים 1994-1995, ביוזמת אגד, הוצב בתחנה אוטובוס פורד ברוח אותם ימים, ששוחזר במיוחד בסדנת אגד. בעבור מלאכת השחזור, היה צורך בשימוש בחלקים של שני אוטובוסים ישנים ובבניה מחדש של חלקים רבים באוטובוס.

האוטובוס עצמו אומנם שוחזר אך עמוד התחנה החלוד שניצב בסמוך, הוא אותו העמוד שניצב במקום מאז הקמת התחנה בשנת 1931. העמוד שרד את עשרות השנים ואת האירועים הדרמטיים שהתחוללו במקום ועל כן, הודות לשחזור המדויק המבקרים בסביבת התחנה יכולים לחוש את אופי הנסיעה ולראות עצמם כחלק מהנוסעים דאז.

הקיבוץ של פעם

ההתיישבות הקיבוצים הייתה צורת התיישבות ייחודית למדינת ישראל והתאפיינה בשיתופיות, שוויונות וזאת בהתבסס על ציונות וערכים סוציאליסטים. בקיבוצים חיים בדרך כלל מספר אנשים מצומצם ופרנסתו הבלעדית היא מתעשייה וחקלאות.

ההתיישבות הקיבוצית דגלה בשיתוף על רכוש, חינוך משותף ושיוון הן בייצור והן בצריכה וחברי הקיבוץ היו ידועים כאלו שתרמו רבות להקמת המדינה- הן בתרומתם הרבה להגנה ולפלמ"ח והן באחוז הגיוס הגבוה ליחידות קרביות, טייסים ותפקידים פיקודיים. כמו כן תנועות הנוער היו גוף חזק ומשפיע בקיבוצים שבמהלך שנות ה-50-60 החלו להקים קיבוצים נוספים בארץ, בעיקר על ידי גרעיני הנח"ל.

בימי הקמת הקיבוצים הנשים לא התקבלו כחברות קיבוץ ולא יצאו לעבודה. לאחר שביתת רעש ובעקבות מחסור בכוח אדם, הנשים החלו לעבוד במקצועות החקלאות השונים עד שיזמו את החינוך השיתופי וזו הייתה עבודתם העיקרית. למרות שחלק מהנשים עבדו בעבודות של גברים, גברים לא עבדו בתפקידים שיועדו לנשים בלבד (חינוך).

עד תחילת שנות ה-20 קראו לצורת התיישבות זו "קבוצה" ובתקופת העלייה השלישית השם שונה ל"קיבוץ" ולשינוי השם שתי גרסאות-

1. לפי יהודה יערי, מאנשי העליה השלישית, השם קיבוץ שונה הוצע בעקבות הכינוי להתכנסות חסידי ברסלב בראש השנה.

2. לפי מוקי צור, היסטוריון, מקור השם ממקומות שונים וייתכן שהוא מושג שנשאל ממושגי תנועת החסידות.

בשנת הקמת המדינה גרו בקיבוצים בארץ 8% מכלל התושבים. כיום קיימים בישראל 267 קיבוצים וגרים בהם 1.8% בלבד מכלל אוכלוסיית ישראל.

השינוי המשמעותי שעברו הקיבוצים היו בשלהי שנות ה-20 בו קיבוצים רבים עברו הפרטה שהובילה לשכר דיפרנציאלי, שיוך נכסים, ביטול חדר אוכל ובית ילדים ואפשרות לעבודה מחוץ לקיבוץ כמקובל במשק. המניע העיקרי לתחילת תהליך ההפרטה היה עליית רמת החיים בישראל אשר חשפה את חברי הקיבוץ לתרבות חדשה ושונה, וכן התפתחות הטכנולוגיה. שינוי זה החל בהדרגה מאמצע שנות ה-90 ונמשך עד ימינו, כל קיבוץ לפי בחירת ההפרטות.   

אז... למה אתם הכי מתגעגעים מפעם?