בתחנה הישנה

כאשר נכנסים בשער הכניסה לגשר, עוברים ליד תחנת אוטובוס "אגד" ההיסטורית שהייתה פעילה בין השנים 1931 – 1948. בתחילת שנות ה-30, עם הקמת אגד, נפתח קו התחבורה חיפה – טבריה. אוטובוס "L3" היה היחיד שחצה את מעבר הגבול בין ארץ ישראל לממלכת ירדן בזמנו ומאחר וקיבוץ גשר ישב על גדות הירדן ובסמוך למעבר הגבול, הוצבה בגשר תחנת אוטובוס לקו זה. הנסיעה בקו בזמנו הייתה חווייתית במיוחד מאחר ומסלול הנסיעה עבר לא רק בנופים משתנים, אלא כלל גם פגישה עם תרנגולות, כלבים וכבשים שטיילו גם הם על הדרך.
עד למלחמת העצמאות, קו אוטובוס זה ורכבת העמק שימשו כדרכי התחבורה העיקריים באזור.

אוטובוס בתחנה, 1946

אוטובוס בתחנה, היום

במהלך מלחמת העצמאות, פוצצו כוחותינו במכוון את שלושת הגשרים ההיסטוריים בקיבוץ (הרומי, הטורקי והבריטי), כדי למנוע מכוחות האויב לעבור. בעקבות שינויי הגבולות מתום המלחמה, גשר היום נמצאת בנקודת קבע שונה מזו של גשר הישנה, וגם התחנה ושרידי האוטובוס המיתולוגיים נשארו בצד הירדני. עם חתימת הסכם השלום עם ירדן, התאפשר להכשיר את השטח שמעבר לגדר המערכת עבור מטיילים ובמהלך העבודות לפינוי המוקשים באזור, התגלתה התחנה, כשהיא חלודה ומפולחת מכדורים מימי המלחמה.

בשנים 1994-1995, ביוזמת אגד, הוצב בתחנה אוטובוס פורד ברוח אותם ימים, ששוחזר במיוחד בסדנת אגד. בעבור מלאכת השחזור, היה צורך בשימוש בחלקים של שני אוטובוסים ישנים ובבניה מחדש של חלקים רבים באוטובוס.

האוטובוס עצמו אומנם שוחזר אך עמוד התחנה החלוד שניצב בסמוך, הוא אותו העמוד שניצב במקום מאז הקמת התחנה בשנת 1931. העמוד שרד את עשרות השנים ואת האירועים הדרמטיים שהתחוללו במקום ועל כן, הודות לשחזור המדויק המבקרים בסביבת התחנה יכולים לחוש את אופי הנסיעה ולראות עצמם כחלק מהנוסעים דאז.

הקיבוץ של פעם

ההתיישבות הקיבוצים הייתה צורת התיישבות ייחודית למדינת ישראל והתאפיינה בשיתופיות, שוויונות וזאת בהתבסס על ציונות וערכים סוציאליסטים. בקיבוצים חיים בדרך כלל מספר אנשים מצומצם ופרנסתו הבלעדית היא מתעשייה וחקלאות.

ההתיישבות הקיבוצית דגלה בשיתוף על רכוש, חינוך משותף ושיוון הן בייצור והן בצריכה וחברי הקיבוץ היו ידועים כאלו שתרמו רבות להקמת המדינה- הן בתרומתם הרבה להגנה ולפלמ"ח והן באחוז הגיוס הגבוה ליחידות קרביות, טייסים ותפקידים פיקודיים. כמו כן תנועות הנוער היו גוף חזק ומשפיע בקיבוצים שבמהלך שנות ה-50-60 החלו להקים קיבוצים נוספים בארץ, בעיקר על ידי גרעיני הנח"ל.

בימי הקמת הקיבוצים הנשים לא התקבלו כחברות קיבוץ ולא יצאו לעבודה. לאחר שביתת רעש ובעקבות מחסור בכוח אדם, הנשים החלו לעבוד במקצועות החקלאות השונים עד שיזמו את החינוך השיתופי וזו הייתה עבודתם העיקרית. למרות שחלק מהנשים עבדו בעבודות של גברים, גברים לא עבדו בתפקידים שיועדו לנשים בלבד (חינוך).

עד תחילת שנות ה-20 קראו לצורת התיישבות זו "קבוצה" ובתקופת העלייה השלישית השם שונה ל"קיבוץ" ולשינוי השם שתי גרסאות-

1. לפי יהודה יערי, מאנשי העליה השלישית, השם קיבוץ שונה הוצע בעקבות הכינוי להתכנסות חסידי ברסלב בראש השנה.

2. לפי מוקי צור, היסטוריון, מקור השם ממקומות שונים וייתכן שהוא מושג שנשאל ממושגי תנועת החסידות.

בשנת הקמת המדינה גרו בקיבוצים בארץ 8% מכלל התושבים. כיום קיימים בישראל 267 קיבוצים וגרים בהם 1.8% בלבד מכלל אוכלוסיית ישראל.

השינוי המשמעותי שעברו הקיבוצים היו בשלהי שנות ה-20 בו קיבוצים רבים עברו הפרטה שהובילה לשכר דיפרנציאלי, שיוך נכסים, ביטול חדר אוכל ובית ילדים ואפשרות לעבודה מחוץ לקיבוץ כמקובל במשק. המניע העיקרי לתחילת תהליך ההפרטה היה עליית רמת החיים בישראל אשר חשפה את חברי הקיבוץ לתרבות חדשה ושונה, וכן התפתחות הטכנולוגיה. שינוי זה החל בהדרגה מאמצע שנות ה-90 ונמשך עד ימינו, כל קיבוץ לפי בחירת ההפרטות.   

אז... למה אתם הכי מתגעגעים מפעם?

"הנוער שלנו- תקות עתידנו"

פנחס רוטנברג היה מהפכן רוסי- יהודי, ממנהיגי היישוב העברי ומקים חברת החשמל הארץ ישראלית. 

לצד פעילותו של רוטנברג בהקמת חברת החשמל הוא עסק בפעילות ציבורית. חשיבות רבה הקדיש לאחדותו של העם. הוא האמין שכל ישראל אחים לצרה ובשל כך צריכים להיות אחים לחיים, ליצירה, לפעולה ולבניין. כבר לפני כ-80 שנים חשש רוטנברג מפילוג בעם וראה בנוער את העתיד.  

רוטנברג ראה חשיבות בחינוך הנוער וכתב בצוואתו מיום 14 לאוקטובר 1941: "הנוער שלנו - תקוות עתידנו" והועיד את כל הונו והכנסותיו שמועברים לאוצר פנחס רוטנברג למען חינוך הנוער העברי ברוח אחדות ואחוה- רוח ישראל. מאז ועד ימינו קיים שיח ציבורי רחב על "דור העתיד" ובתקופה האחרונה הדיון מתמקד בהחלטותיו של שר החינוך- האם בדרכו הוא תורם לנוער הישראלי? האם הוא עושה דברים נכונים? ובעיקר- לאן פניו של הנוער של ימינו?

בנהריים בגשר ממוקמת תחנת הכוח שהקים במו ידיו פנחס רוטנברג ומופע אור-קולי גדול ומרשים על פועלו ולזכרו.

מוזמנים להגיע לסיור היסטורי, מעניין, מלמד וחוויתי בו תוכלו  לשמוע את כל מה שלא ידעתם על האיש והאגדה, על המקום- ועוד.

"גשר"- על מה ולמה?

הגשר הרומי, גשר הרכבת וגשר הכביש-
שלושת הגשרים מלווים אותנו, חברי קיבוץ גשר, מיום בואנו לכאן.
על גשר הכביש צעדנו לעבודה בנהריים ועל גשר הרכבת נסענו לעמק הירדן, לצמח ולחיפה. 
ואותם פוצצנו ביום פקודה וקרב כדי למנוע את פלישת האויב.
הם עדיין כאן.

השם "גשר" ניתן לקיבוץ על שם המיקום המקורי של הקיבוץ, אשר שוכן בסמוך לנקודה בה 
חוצים שלושה גשרים מעל נהר הירדן: הגשר הרומי, הגשר הבריטי וגשר הרכבת הטורקי. 
יומיים לפני הכרזת המדינה הוטל על גדוד ברק של חטיבת גולני לפוצץ את הגשרים שעל נהר הירדן, בסמוך לקיבוץ גשר ולתחנת הכוח נהריים שבנה פנחס רוטנברג.

ההכנות למבצע פיצוץ הגשרים לא הצליחו להתקיים כמתוכנן.
ביום הכרזה המדינה, חיל המשלוח העיראקי השתלט על תחנת החשמל בנהריים. 
כדי למנוע את כניסת הכוחות עיראקיים, הגיעה לאמיל בריג הפקודה:
"המשוריינים של הירדנים מתקרבים אלינו. השטח מכוסה אש. הגשרים חייבים לעוף".

עדות אמיל: "ההוראה הייתה להפעיל את סוללות הפיצוצים רק ברגע שהטנקים של האויב יעלו על הגשר. הטנקים התקרבו ופתחו באש. באה פקודה. 
לחצתי על הסוללה, נשמע התפוצצות ולאחר שנמוג העשן ראינו שרק הגשר הרומאי התרסק, 
השניים האחרים נותרו על עומדם. 
עדות משה מורגנשטרן: "אחרי שהפיצוץ של הגשר לא צלח, עלתה הצעה חדשה: לחולל את הפיצוץ באמצעות פתיל השהייה עם נפץ. היה ברור שצריך שקט מוחלט. היו לי אולי שלושים שניות מהרגע של ההדלקה עד הפיצוץ. שני הגשרים התמוטטו"

ב-16.5 כבש כוח גולני את כוכב הירדן ויומיים לאחר מכן הפתיעו חיילי גולני את הצבא העיראקי . גשר המשיכה להיות במצור עד סוף מאי 48, ובפברואר ארבעים ותשע עלו חברי הקיבוץ למקום התיישבות חדש. 

בפיצוץ שלושת הגשרים נמנעה כניסת כוחות האויב וכך הוצלו חיים רבים בישראל. 
על מבצע פיצוץ הגשרים קיבל החבלן אמיל בריג את עיטור גיבור ישראל על פועלו במבצע.
הרוח של הגשר, רוח החלוציות של תש"ח, ממשיכה לחבר בין אנשים ממקומות שונים, בין זמנים ותרבויות, בין ישראל של פעם לישראל הבונה את שערי עתידה. ואחרי שנחתם לו הסכם השלום עם ירדן קם לו אפילו גשר חדש- בגישור ישראלי-איטלקי-ירדני. 
הגשר של גשר – שוב קם לחיים.

כשחשמל היה רק חזון...

פנחס רוטנברג עלה לארץ ישראל בשנת 1919 עם חזון גדול ונחישות רבה. רוטנברג התעניין רבות, ערך בדיקות ומדידות והגיע עם הצעה לייצור חשמל בשיטה ההידרו-אלקטרית שתספק חשמל רב לכל תושבי ישראל, הירדן, סוריה ולבנון. התוכניות של רוטנברג היו יוצאות דופן אך בעלות עלויות גבוהות ביותר. הוא לא ויתר ופנה לשלטונות הבריטים ולבעלי הון רבים על מנת לגייס את הכספים הדרושים ואת הזיכיונות לשימוש במי הנהרות הזורמים לביצוע התוכנית. עקשנותו ונחישותו של רוטנברג השתלמו ובשנת 1921 קיבל מהממשלה הבריטית זיכיון לניצול מי הירמוך והירדן לטובת הפקת חשמל ממים והתחיל בעבודה הקשה.

נהריים נבחר כמקום בו תוקם תחנת הכוח מהסיבה שבנקודה זו היה מקום זרימת המים החזק ביותר בארץ וכן האפשרות לויסות זרימת מי הירדן על ידי "עצירתם" בכנרת ו"שחרורם" בקיץ.

צילום: אילנה שקולניק

בשנת 1923 יסד פנחס רוטנברג את חברת החשמל הארץ-ישראלית וכ-5 שנים לאחר מכן, בשנת 1928 החל בבניית תחנת הכוח בנהריים שהייתה אמורה להיות הראשונה מתוך ארבע תחנות לאורך בקעת הירדן ו-13 תחנות כוח הידרואלקטריות בישראל. התחנה נחנכה ב-9 ביולי 1932, עבדה שנים רבות וסיפקה את החשמל לרוב תושבי מדינת ישראל. מעבר לשדרוג החיים המידי והמשמעותי שלו זכו תושבי הארץ בזכות המפעל, הוא נתן גם תקוות גדולות בנוגע להתפתחות הארץ מבחינה חקלאית ותעשייתית. המפעל פעל בהצלחה רבה עד מלחמת העצמאות ומאז הוא עומד הרוס ונטוש מעברו השני של הירדן.

בעקבות הקמת המפעל זכה רוטנברג האגדי לכינוי "הזקן מנהריים" ומרדכי זעירא כתב והלחין עליו את השיר "שיר הרשת", שעד ימינו ותיקי חברת החשמל שרים:

הזקן, הזקן, הזקן מנהריים

הוא הקים את המפעל.

לא היה שם כלום, לא היה, היו רק מים,

ועכשיו שם לב חשמל.

וגם כשקשה לא ננטוש!

זה סיפור על עוז רוח וקשיחות, על ימים אחרים בהם הארץ הייתה נתונה במצור וסכנה אמתית הופיעה בפני היישוב היהודי בארץ ישראל. אלו ימי תחילת מלחמת העצמאות וגשר נלחמה כמו אריה על זכותה להתקיים ולבנות בית יהודי - ציוני בארץ ישראל.

באותם ימים רחוקים חברי גשר לא שיערו את עוצמת המתקפה שבה יעמדו מצד הלגיון הירדני ומצד כוח המשלוח העיראקי. למעשה, יש לציין כי זהו בין האזורים היחידים שאותם הלגיון הירדני תקף שהיו שייכים למדינת ישראל על פי תכנית החלוקה של האו"ם מה שמוסיף לגורם ההפתעה של המתקפה.

ב-27 באפריל 1948 כשבועיים לפני סוף המנדט הבריטי גילו חברי גשר כי השוטרים הבריטים עזבו את תחנת המשטרה שלהם ומיד החליטו החברים להשתלט על התחנה. לאחר פינוי התחנה ובשעות הערב החלה הפגזה כבדה של הלגיון הירדני על קיבוץ גשר ועל תחנת המשטרה הבריטית. ההפגזה לא הבחינה בין ילדים למבוגרים ובין לוחמים לאזרחים. למחרת היום המשיכה ההפגזה ביתר שאת וללא התחשבות בילדי גשר ששהו בקיבוץ במקלט קטן שהוכן בחופזה.

לאחר יומיים של הפגזות קשות שהחריבו את מרבית הקיבוץ דרשו נציגי הלגיון הירדני את כניעת חברי הקיבוץ. כמובן שהקיבוץ סירב לדרישה בכל תוקף והמשיך להילחם על קיומו תוך שהוא מפנה את ילדי הקיבוץ למקום בטוח בחיפה.

ב-14 למאי הצטרפו לקרבות חיל המשלוח העיראקי לארץ ישראל ואלו ניסו בתורם גם כן לכבוש את גשר. שוב עמד הישוב בפני מתקפה קשה ואגרסיבית ועמד בה בהצלחה. המתקפה כללה משוריינים ומאות אנשי רגלים שהיוו כוח פי כמה גדול מחברי הקיבוץ. חברי הקיבוץ הצליחו להוציא מכלל שימוש חלק מהמשוריינים ופגעו בעשרות עיראקים במה שהוביל לנסיגת חיל המשלוח העיראקי והלה לא חזר לתקוף את גשר עד לסוף המלחמה.

חברי הקיבוץ עמדו בגבורה ולא נכנעו כנגד המתקפות שבאו לסלקם משטח אותו טיפחו במשך עשרות שנים ועל אף שהקיבוץ נהרס בהפגזות הרבות של הלגיון הירדני ושל חיל המשלוח העיראקי, בסוף המלחמה הוקם קיבוץ גשר מחדש בנקודת הקבע על הגבעות שממערב לירדן.

מלחמת העצמאות היא עדות לגבורה עילאית וגשר היא הדוגמא החיה לכך. 

התנור שלנו הוא תנור עם סיפור!

לפני אלפי שנים (וגם לפני 70-90 שנים) בניגוד מוחלט לימנו אנו, לא היו תחליפים ללחם והוא היווה את מקור התזונה העיקרי לרוב המוחלט של בני האדם.

בשנת 1924, בטרם קמה מדינת ישראל, חלוצים נמרצים בנו כאן את ביתם, על גבול ירדן, במקום מרוחק ובתנאים קשים אך מלא בקסם שלא ניתן להסביר! עם הזמן נוצרו זוגות, אלו התחתנו וילדו את ילדיהם. את הילדים גידלו בבית הילדים בחינוך המשותף על ערכי השוויון , השיתוף והעבודה תוך קרבה לטבע ולנופים מופלאים. חברי הקיבוץ עיבדו את הקרקעות ביום, שמרו על השדות בלילה ועמלו על בניית הקיבוץ. בין היתר בנו את תנור הלבנים הבנוי כולו מלבני שמוט ואפו בו את לחמם. 

במלחמת העצמאות, בשנת 1948 קיבוץ גשר עמד במרכז הפלישה של צבאות הלגיון הירדני והצבא העיראקי בניסיונם לפרוץ אל ליבה של הארץ. לאחר קרב קשה ובזכות איתנותם וכוח עמידתם של חברי וחברות הקיבוץ- נסוגו הכוחות הערבים לאחור לאחר קרב קשה. היישוב שנהרס כמעט עד היסוד עמד בשיממונו כ- 40 שנה. לאט ובהדרגה נוקתה החצר, שוחזרו מבנים ואביזרים היסטוריים רבים שהיו בקיבוץ ונהרסו (האחרון היה בית הילדים שנחנך בשבועות האחרונים). בשנת 1993 שוחזר תנור הלבנים, תוך אהבה גדולה לימים בהם ניחוחות של לחם טרי נישאו באוויר וגעגוע לטעמם של ה"כעכסוח'ן" (הכעכים החמים) שאהבו ואפו בתנור שנהרס בקרבות. השחזור הסתיים בשנת 1997 ומאז תנור הלבנים פועל ללא הפסקה!

 בשנת 2002 נבנתה סביב התנור "אגדת לחם" והפכה למרכז מבקרים מהנה, חוויתי ומלמד שממנו יוצאים לחמים טריים במגוון טעמים כפריים ונפלאים!

הסיפור שלנו הוא גם הסיפור שלכם

סיפור הקמת קיבוץ גשר הוא כמראה לסיפורה של מדינת ישראל. קיבוץ שהוקם על בסיס אהבת הארץ וציונות אמיתית, ידע לעמוד בלחימה עיקשת, להתגבר על הקשיים והאתגרים ואף פעם לא הרים ידיים.

הסיפור שלנו מתחיל בשלושה גשרים היסטוריים- גשר קדום ("הרומי"), גשר הרכבת הטורקי (נבנה ב-1905) וגשר הכביש המנדטורי (נבנה ב-1925). הגשרים הללו, אשר שירתו את חברי קיבוץ גשר מיום התיישבותם- להליכה, לעבודה, לנסיעות לעמק הירדן, חיפה לצמח - הופצצו במסגרת קרבות יום העצמאות במטרה למנוע את פלישת האויב. למי שלא ידע, על שם גשרים אלו נקרא הקיבוץ - גשר.

חשוב להזכיר כי היו בעבר שני ניסיונות התיישבות לקבוצת גשר:

הניסיון הראשון, התרחש בשנת 1920 על ידי קבוצת "הבשקירים" אנשי העלייה השלישית.

הניסיון השני היה בשנת 1924 על ידי קבוצת "משק גשר" שלימים הקימה את קיבוץ אשדות יעקב.

בסופו של דבר, היו אלה אנשי "הפוסטוק" שהקימו את קבוצת גשר בשנת 1939. הקבוצה כללה את מדריכי הנוער העובד בני הארץ יחד עם בוגרי חברות נוער מגרמניה.

מלחמת העצמאות, אשר התרחשה בשנת 1948, היוותה כמובן תקופה משמעותית בהיסטוריה של הקיבוץ. באפריל 1948, לפני הכרזת המדינה, פלש הלגיון הירדני לישראל במטרה לכבוש את משטרת גשר שהייתה עד אז בשליטת הבריטים. אנשי קבוצת גשר הצליחו להשתלט על המשטרה, אך הופגזו קשות מצד האויב הירדני. הייתה זו הפעם הראשונה במלחמה שבה עמד יישוב אזרחי מול צבא סדיר. למרות ההפגזות, הצליח היישוב לעמוד איתן ולהחזיק מעמד.

ב15 למאי 1948, ערב הכרזת העצמאות, עמדה גשר שוב בהתקפה קשה, הפעם מצד חיל המשלוח העיראקי. על מנת למנוע את פלישת האויב, הופצצו שלושת הגשרים, וחברי גשר נאלצו למצוא דרך עוקפת להעביר ממקום למקום את כוחותינו. הקיבוץ היה במצור כעשרה ימים וקיבל סיוע ממשקי עמק הירדן והגליל התחתון.

בסיום הקרבות, קיבוץ גשר נהרס עד ליסודו והפך למשלט. לילדי הקיבוץ, אשר פונו בתחילת הקרבות לאשדות יעקב, לא היה לאן לחזור. הם שהו ב"גלות חיפה" במשך שנתיים, עד הקמת גשר החדשה מערבה, ליד גבעת הגמל.

אתר "גשר הישנה", אשר שוחזר ביזמת בני הדור השני והשלישי, לוקח את מבקריו אל מסע לעבר הזמן ומשחזר את סיפורו המרתק של הקיבוץ. בזכות מופעים אור קוליים המציגים את תולדותיה של גשר וכן דגם גדול של תחנת הכוח נהריים הסמוכה, תוכלו להרגיש חלק מההיסטוריה המפוארת של המקום.

מוזמנים להגיע, לחוות, להתרגש וללמוד שיעור חשוב בהיסטוריה.